ציטוטים על שיר השירים ב:ב

בפסוק כמעשה א"מ כו' לא תעשו וכמעשה א"כ כו'. ובמד' כשושנה בין החוחים. הענין הוא דלעולם יש לבנ"י התנגדות. שע"ז נבראו בעוה"ז לתקן כל אלה המקומות. וכמו בפרט כל איש ישראל אין לו מנוחה ונק' מהלך. וכמ"ש במ"א בענין צדיקים נדמה להם כהר ע"ש. כן בכללות בנ"י. ויתכן לומר כי עיקר טומאות מצרים הי' בע"ז וטומאות ארץ כנען הי' בעריות כמ"ש כל התועבות האל עשו כו'. לכן הקדים לפרשה זו כמעשה א"כ כו' ל"ת. וכשבנ"י עוברין אלה המקומות זוכין אח"כ למדריגות בקדושה המכוונים מול אלה ההסתרות. כי זה לע"ז עשה אלקים. כאשר ראינו כי אחר יצ"מ זכו לתורה. ואחר מלחמת מלכי כנען זכו לא"י ולבהמ"ק. ויתכן לומר שע"י שיצ"מ הי' בכח מרע"ה והי' בתיקון השלימות. לכן התורה נשאר לנו לעולם. וכן זכינו אח"כ לבטל יצרא דע"ז מכל וכל. אבל במלכי כנען חטאנו ולא החרימו כולם לכן חרב בהמ"ק ולא נתבטל כל יצרא דעריות כנ"ל. ועוד ש"ד שהיא א' מג' עבירות שצריכין למס"נ י"ל שהי' במלחמת סיחון ועוג וירשו את ארצם. ורמז לדבר מ"ש בגלעד שכיחי רוצחים. והר עשו הוא אדום שעומדים אנחנו להיות נושע עי"ז מלשון הרע ושנאת חנם ששקול נגד כל הג' עבירות הנ"ל. כמו שמלכות זו שקולה נגד כולם כמ"ש חז"ל:

במד' כמעשה א"מ כו'. כשושנה בין החוחים כו' קשה לבעליו ללקטה ע"ש. כבר כ' במ"א כי ב' הפסוקים הם תלוין זה בזה שכנס"י כשושנה בה"ח והקב"ה כתפוח בעצי היער. כמו שקשה ללקוט השבה"ח כו'. כמו כן הי' קשה לבנ"י להכיר את הבורא ית' בהיותו מוסתר בעוה"ז הטבעיי. כמ"ש בין הבנים. ואחז"ל מה תפוח אין לו צל כך ברחו אוה"ע מהקב"ה שאין ניכר הגנה שלו לכל. ובאמת כן הוא הנהגת הש"י בתורה ומצות שאין ניכר הטובה עד אחר שמקיימין המצוה באמונה רואין ומשיגין הטובה. וז"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם פי' אחר המעשה ימצא שחי בהם. וגם זה אמת כמ"ש חז"ל ועשיתם אתם (אתם) מעלה אני עליכם כאילו עשיתם. פי' שבעשיות בנ"י המצות נגמר פעולת המצוה ממש. וכאילו הם מעוררין החיות שנמצא בהמצוה ע"י העשי' כתיקנה. וזה עצמו פי' עושי דברו לשמוע בקול דברו שדרשו חז"ל שהקדימו נעשה לנשמע. וכן הוא בכל מצוה בפרט שבכח העשי' זוכין לשמוע קול דברו הגנוז בה. וע"ז כ' חיי עולם נטע בתוכינו שבנ"י להם הכח למצוא החיים הגנוז בתורה ומצות. וקודם העשי' א"י להתגלות. וז"ש חז"ל כתפוח שפריו קודם לעליו כך הקדימו נעשה לנשמע ומקשים התוס' הלא בפסוק נמשל הקב"ה לתפוח. אבל הכל א' שע"י שהקב"ה כתפוח שכן סידר הוא ית' דרך התורה שצריכין לקיים מקודם במעשה מצות התורה שהוא הפרי והגמר מהתורה. ואח"כ מתגלה הארת התורה. לכן הוצרכו בנ"י להקדים נעשה לנשמע. שלא היו יכולין לזכות אל התורה עד תיקון המעשה מקודם. וזה הוכחה שהקב"ה הוא כתפוח כנ"ל. ופריו מתוק לחכי דייקא כמ"ש חז"ל לחכי הי' מתוק. פי' שנדבקו בהפרי שהוא קיום המצות באמונה אפי' קודם שנתגלה להם טעמי המצוה כנ"ל. וז"ש כמעשה א"מ כו' א"כ כו' לא תעשו ובחקותיהם ל"ת. כי במעשה הרשעים הוא הדרך שתחילתו מישור וסופו קוצים לכן מתחלתו נדמה התאוה שיש בה טעם ולבסוף נעשה כחקה. וההרגל מביא לחטוא אפי' בלי טעם. וגם שבסוף רואין שהכל הבל ושרק בתחילה נדמה לטוב. ודרך התורה הוא להיפוך אשר יעשה כו' ואח"כ וחי בהם כמ"ש. וכמו כן הוא לעולם כפי העבודה במעשה זוכין לפנימיות. וכמו כן כפי תיקון ימי המעשה זוכין לבחי' השבת. אשר יעשה כו' הוא בימי המעשה. וחי בהם בשבת כמ"ש רש"י לעוה"ב כו'. ושבת הוא מעין עוה"ב ונשמה יתירה היורדת בשבת היא בחי' החיים שאין בה מיתה כלל:

במד' כמעשה ארץ מצרים כו' ל"ת הה"ד כשושנה בין החוחים כו'. כמו שבנ"י נבדלין למטה מכל האומות כן למעלה יש הנהגה מיוחדת לבנ"י. כי כל אומה יש לה שר בשמים אבל הנהגת בנ"י למעלה מכל השרים. ולכן צוה הקב"ה את בנ"י להיות נבדלין מכל האומות וכפי ההבדל שלמטה שאין מתערבין בהם ובחוקותיהם כשושנה בין החוחי' כן למעלה כתפוח בעצי היער כו'. לכן מסיים בצלו חמדתי להיבדל מהם. וזה שרמז במד' כמעשה לבנת הספיר כשהיו בנ"י למטה בגלות הי' רשימה ג"כ למעלה. אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. פי' זה עצמו המצוה על בנ"י לראות להתדבק בדרך החיים כמ"ש החיים והמות נתתי לפניך כו' ובחרת בחיים. וכן איתא בגמ' שבת ד' פ"ח למיימינים בה סמא דחיי כו'. כי כל ההנהגות מכל השרים נמשך בכח התורה. וקודם קילקול הרשעים הי' רק שפה אחת וע"י החטאים נתפרדו לשבעים לשונות. ובנ"י נבחרו להתדבק בעץ החיים. וכפי הכנה שלהם כך מתגלה דרך החיים. לכן ושמרתם את כו' משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם. והמשכיל יבין הדברים ביותר. עוד פי' וחי בהם ולא שימות בהם כי האדם צריך לעשות המצוה שיתדבק כולו באור המצוה להיות נשאר אצלו רשימת המצוה קבוע. חי הוא כמו מים חיים. שדבוק במקורו ולא יתבטל לעולם. ולא שימות בהם כי העושה בקרירות והוא רק לשעה ונפסק אח"כ ממנו נק' מיתה. וז"ש רש"י ללכת בהם עשם עיקר כנ"ל: